פלוב סופי* מתכונים מה"עבר" הבוכרי...

שרשרת החגים שנסתיימה היום, גררה אתה שלל ארוחות צבעוניות, ריחניות, טעימות (ומרובות קלוריות). בחגים, במשפחתנו (בחצי הבוכרי), היה סדר מאכלים מוכר, ידוע ואהוב שכולו על טהרת הבשר והאורז. בערב חג אוכלים בחש, (אורז עם בשר קורקבנים והמון, המון, המון, ירק) ובחג עצמו אוכלים פלוב ולא סתם פלוב אלא "פלוב סופי". אחרונת הארוחות, ממש, ממש היום(כללה כמובן את הפלוב המסורתי והזכירה לי משהו שכתבתי לפני מספר שנים והנה הוא כאן במלואו: לסבתא שלי קראו ציפורה. כן, היתה גם סבתא שנייה שקראו לה אדלה (הפתעה..), אבל היתה גם סבתא ציפורה. לסבתא שלי היה שיער קצר אפור לבן, ותחבושות על רגליים דואבות. היתה לה גם מניפה בוכרית עשוייה מבמבוק ומחוזקת בטלאי בד, בה נפנפה במרץ במזג אויר קייצי ולח. כל שנות ילדותי, אני לא זוכרת אותה צוחקת. היתה לי הבעת פנים רצינית וקצת חמורה, בעיקר כשהיתה נוזפת בי על האוכל שהשארתי בצלחת ומזכירה לי את כל הילדים הרעבים בביאפרה. לעיתים, הילדים הרעבים היו גם בהודו, אבל על נושא אחד לא היה כל עוררין לדברי סבתא ציפורה – כל גרגר אורז היה שווה גרוש, ולכן מידת בזבזנותי חושבה לפי כמות הגרגרים שהותרתי בצלחת. לעולם לא אכלתי מספיק או מספיק יפה. סבא שלי שהיה אחת מדוגמאותיה אכל יופי, הוא לא פיזר את האורז על פני הצלחת אלא השאיר אותו בערימה מסודרת. מיכל בת הדוד שלי הצעירה ממני בשנתיים, אכלה מצוין ("תראי איזה יופי מיכל מחזיקה את הפולקע של העוף"), אני לעומת זאת, הייתי אכזבה תמידית כי לא הסכמתי בשום פנים ואופן לטעום מן הכבד הקצוץ. לסבתא שלי היה תמיד ריח של מי קולון. באמבטיה היתה ליפה אימתנית שהיתה אימת ילדותי, ובהול היה מרסס של פליט מונח לכל צרה שלא תהיה. היא היתה שרה ומדקלמת לנו גם ברוסית וגם בעברית. ובפסח בליל הסדר כשהיינו שרים את הפסוק מההגדה "אם הבנים שמחה הללויה", הייתי מסתכלת עליה והיא תמיד נראתה לי כאילו גבהה בכמה סנטימטרים. סבתא שלי העריצה את גולדה. היא קראה את ספרה והיתה לה תמונה שלה ממוסגרת בסלון. היא היתה שותה תה בכל יום באותה השעה מכוסות זכוכית דקיקות המונחות בתוך ידיות של כסף וממתיקה את התה בקוביות של סוכר ובארון, תמיד היתה לה קופסה של פח מלאה בגרעיני אבטיח שקלתה במיוחד בשבילי כי ידעה שאהבתי אותם במיוחד. סבתא שלי הכירה את כל ילדי השכונה ברמת יוסף בבת ים ובאחד החופשים לקחה אותי לראות את הסרט בן חור שהיה אחד מהספרים האהובים עליה. מזמן לא חשבתי על סבתא ציפורה, אבל היום חשבתי עליה כשתבשיל הדגל שלה, האוכל החגיגי ביותר של החגים החגיגיים ביותר התבשל לו אצלי במטבח. בדרך, באוטו, לאחר שהסיר הכבד והחם העטוף במגבת בדיוק כמו שהיא היתה עוטפת, הונח בשלום על ידי, חשבתי לי שלאוכל הבוכרי יש ריח משמח. להרבה אוכלים יש ריח טוב אבל הריח של האוכל הבוכרי עושה משהו בלב. אולי זה האורז אולי זה החומרים המשובחים אולי זה השילוב המעודן של טעמים וצבעים והמתיקות הנעימה אולי אלה פשוט זכרונות.

א. שמרגישה היום קצת זקנה וקצת ילדה.

*לכל התוהים פלוב סופי (סופי זה לא בעברית אז אין מה לנסות להבין) זה תבשיל מורכב המתבשל בחציו על אדים(להלן: "סופי") בשכבות של גזר כתום, צימוקים כהים, בשר ואורז לבן וצח ומוגש בדיוק הפוך אורז עליו גזר, צימוקים ובשר.. –

להלן המתכון כפי שבושל ונכתב באמצעות דודותי האהובות:

פלוב סופי (פלוב המתבשל באדים) מצרכים: בשר 1-1.5 ק"ג 2-3 גזרים חתוכים לגפרורים צימוקים תפוח אדמה אורז בסמתי 2-2.5 כוסות הכנה: א. לבשל את הבשר עד שמתרכך. לשמור את הציר. לקרר ואז לפרוס לפרוסות. ב. לחתוך את הגזרים לגפרורים דקים ג. לחתוך תפו"א לבסיס ד. לטגן גזר בסיר עם קצת מציר הבשר. להוסיף תפוחי אדמה לבסיס. לתת לזה קצת להתבשל (כ 10 דק'). הגזר צריך לכסות את כל התחתית. ה. לשים את הבשר על הגזר. ו. לשטוף צימוקים (אפשר להשרות אותם קודם) ולשים כגוש באמצע הסיר על הבשר. ז. לראות שיש קצת נוזלים ולבשל על אש קטנה

ח. להשרות אורז ט. להרתיח את האורז השטוף כ 2-3 דק' עם מלח (מתבשל מעט) י. לסנן את האורז ולשטוף. אם חסר מלח, להוסיף. יא. לשים את האורז על הבשר והצימוקים. יב. עם סכין, לסמן שוליים בסיר כדי שלא ידבק האורז לדפנות. יג. להוסיף עוד מציר הבשר ולהביא לרתיחה. יד. להנמיך את האש, לכסות ולהמשיך לבשל על אש קטנה. טו. לעשות חורים קטנים באורז כדי לראות שיש מים למטה. לא לתת למים להגיע לאורז. טז. לבשל כ 20 דק'. יז. כשהאורז מבושל, מחממים 1/4 כוס שמן (השמן צריך לרתוח). לשפוך שמן מסביב לאורז ולכסות לעוד כ 5 דק'. הגשה: מוציאים קודם את האורז ומשטחים על צלחת הגשה, מעליו הצימוקים,הגזר והבשר.