מחשבה ב 8 צעדים

השבוע חשבתי על סבתא שלי.

להלן תיאור תהליך המחשבה:

1. הייתי במקלחת (מקום בו רוב האסוציאציות קורות).

2. חשבתי על מחמאות שקבלתי לאחרונה על אוכל בוכרי שהכנתי לפני שנה,

3. חשבתי על אוכל בוכרי בכלל,

4. חשבתי מה יגיד אותו מחמיא אם יטעם אוכל בוכרי אמיתי, שהדודות שלי מבשלות למשל,

5. חשבתי על מה יהיה התפריט אם אי פעם אכין ארוחה בוכרית מלאה,

6. חשבתי על דגים, כי דגים תמיד פתחו כל ארוחה אצל סבתא שלי,

7. ואז חשבתי עליה.

8. חשבתי עליה ועל דגים ועל תקרית שהיתה לנו פעם לפני שנים:

היתה לנו מסורת במשפחה. כל סוף פסח היו כולם מתאספים דוקא אצלנו בבית וסבתא שלי היתה מכינה פלאפל (ודגים מטוגנים כי כמו שאמרתי בסעיף 6 לעיל, כל ארוחה היתה מלווה בדגים מטוגנים) כדי לסגור סופית את ענין המצות.

(היה גם ויכוח מי יביא פיתות מיפו מה שהיה מעכב כמובן את כולם וגורם לנו להתחיל מאוחר עד שאבא שלי החליט לעשות מעשה והתחיל לשמור פיתות בפריזר - אבל זו כבר הסתעפות מהאסוציאציה המקורית – אז אחזור).

הייתי בת 16 אולי, או 17, או 18, אני לא זוכרת. היינו אצל סבתא שלי ותכננו (הנשים כמובן) את התפריט לערב הזה של סוף פסח, ואני רציתי משהו אחר. לא רציתי יותר דגים מטוגנים, רציתי פשטידות, (עונש מוות ומלקות במשפחה בוכרית באותן שנים), סלטים (עיקר התחכום הקולינארי בשנות ה 80) אולי איזה סופלה, רציתי תחכום וסטייל, וכמו תמיד, סבתא שלי רצתה להכין דגים מטוגנים (בנוסף, בנוסף לפאלפל).

כאמור הייתי צעירה, וכבר אז עקשנית, ואולי חשבתי שאני חכמה וגדולה, ואולי רציתי יותר להדמות למשפחות שראיתי סביבי, או רציתי לסמן איזו טריטוריה דמיונית או שסתם, רציתי שדברים יעשו בדרך שלי או בדרך בה דמיינתי שדברים צריכים להעשות,-

ואמרתי לא דגים.

אולי גם אמרתי שאני מארחת ולכן אני אחליט מה יהיה בתפריט אולי אני לא ממש זוכרת.

אבל, סבתא שלי שהיתה דעתנית ועקשנית לא פחות אמרה שכן, והתעקשנו זו מול זו, עד שלבסוף שהיא ויתרה.

והשבוע,

השבוע חשבתי על הויתור הזה.

חשבתי על הפעמים הללו בחיים בהם אנו עומדים מול מישהו ומנסים ומתעקשים להעביר רגל אחת קדימה, להזיז אותה מילימטר ולא ממש חושבים למה בעצם כל כך חשוב לנו להציב אותה בנקודה אחרת ממה שהיתה, ומה היה קורה לו לא היינו מצליחים.

מה היה קורה לו סבתא שלי היתה ממשיכה להתעקש,

אם היתה מבהירה לי את מקומי

אם היתה לוקחת ממני את האפשרות הזו לבעלות על הבית של אבי והתפריט שיהיה בו,

האם זה היה משנה משהו בחיי?

האם לקיחת רגל אחת אחורה או פשוט השארתה במקום היתה מאפשרת לי צעד בכיוון אחר?

חשבתי על סבתא שלי השבוע. חשבתי עליה ועל דגים.

ועכשיו – המתכון...

דג מטוגן

משתמשים בפילה: בקלה, סול או כל פילה דג אחר..

טובלים בקמח ואחר כך בביצה (רק בלבן – כדי לשמור על השמן נקי). מטגנים בשמן עמוק.

לאחר הטיגון (מיד כשהדג עוד חם), טובלים בקערת מים עם מלח, שום וכוסברה קצוצה (אפשר להוסיף לימון למים או אחרי). טובלים היטב ומיד מוציאים.

נוני סיר

בשמן הדג ניתן לטגן פרוסות לחם (להשתמש בלחם ישן). גם אותן יש לטבול במי השום והכוסברה.

[endif]--![endif]--