"רגע" באחד העם

יש פעמים שהרגע תופס אותך.

זה קורה בדרך כלל כשאת מספיק עייפה ומספיק ערנית,

כשאת עושה משהו שאינו בשגרה

ואינך ממהרת.

ואז הוא יכול להופיע, פתאום-

רגע כזה, כשהכל משתתק

וברדיו איזה שיר שלא שמעת מזמן,

והחוץ נצבע בצבעים רכים,

והרחוב מריח ריח מוכר של חלב של בוקר.

ואת מוצאת את עצמך משתהה,

מחכה, מודעת לעולם.

כן, לפעמים הוא תופס אותך, הרגע.

הוא תמיד מפתיע, כאילו החלקת לתוכו במקרה.

ואז את זזה והוא מתפוגג

ומיליוני רסיסי רגעים אחרים ורגילים, ממלאים את החלל.

אבל את יודעת, היה לך רגע, חווית אותו

והיום, בהכרח, כבר

יהיה קצת אחר.

אז היה רגע, אבל הוא היה אתמול.

היום?

היום, כמו חיי, היה יום מלא ברגעים משתנים וחולפים.

רגעים, מלאים בשגרה, וזה טוב וזה רע.

אני מונעת בזרם חזק הדוחף אותי בכיוון כמעט ברור מאליו,

יום, יום, שעה שעה ורגעיה עמה.

"גל רודף גל ונשבר,

גם אתה לפעמים

יום רודף יום

ונגמר

גם אתה לפעמים

לפעמים הים שקט ואין גלים

גם אתה לפעמים

ומחר תזרח השמש מבעד לעננים

ותרגיש יותר טוב

תרגיש חמים"

א. גם אני לפעמים

(מילים מיכה שיטרית, לחן ארכדי דוכין)