"כל שנבקש"...

לאחרונה נראה לי שאני לא מצליחה לכתוב שום דבר שאינו בפורמט של מייל.
משהו בשורות המתקצרות, בחיסכון המילים, במובנות האוטומטית; נושא, מען, נמען...
זה מוזר אבל אני ממש זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי את המושג של מייל משולב בשיחה.
הייתי באטלנטה, מניחה שזה היה אמצע שנות ה 90, והייתי בבר עם רינה (חברה משם) ועוד בחור
וניסיתי להקשיב לשיחה המהירה המתגלגלת ליד אוזני.
אני לא זוכרת למה הם דברו על מיילים, ואני לא יודעת מה גרם לי לעצור את השיחה (סביר להניח שלא פציתי פה עד אז) ולשאול:
"מה זה אי מייל?" ורינה הסתכלה עלי במבט קצת מתנשא וקצת משועשע על הבורה שעדין רוכבת על גמל ואמרה:
"את יודעת, דואר אלקטרוני? דואר שעובר דרך המחשב.."
"אה," אמרתי. "בטח שאני יודעת". ואולי באמת ידעתי. אולי מישהו כבר הזכיר את המושג לפני כן אבל לא חושבת שקבלתי "מייל" כזה קודם לכן.
מצחיק. רק לפני 20 שנה או שאולי בעצם זה – וואו 20 שנה?
באותן שנים התקשורת הפופולרית היתה עדין דואר רגיל ואווירי ואם חפצת בתכתובת מהירה הברירה שלך היתה - פקס..
פקס פתוח לעין כל, על נייר שמתכלה מעצמו.
20 שנים אחרי ונראה כאילו המייל היה כאן מאז ומתמיד (זה כמובן בהנחה שהוט מתפקדים ואת יכולה לגלוש מה שלא קורה מאז אתמול).
ואני חושבת על אותה אחת היושבת שם בבר, יחסית צעירה בת 30 אולי 30 וקצת. לא מבינה דבר, לא יודעת שהכל סביבה משתנה ומתפתח בקצב מסחרר-
חוץ ממנה.
אתמול הכנתי ארוחה משפחתית... (כלומר, היתה משפחה ואכלה ארוחה שהכנתי).
בניגוד לדעה הרווחת שכל מי שמבשל חושש שהאוכל יישרף או יהיה רע,
החשש הגדול שלי בהכנת ארוחות הוא – שזה לא יצא מדויק.
שיהיה טעים, אבל, ליד.
כשאני מכינה ארוחה, המחשבה היא מקיפה.
אני נגשת לתכנון כמו מצביא - עם חזון, מטרה ואסטרטגיה (חייבים אסטרטגיה כשרק להבה אחת בכיריים עובדת).
והדברים צריכים להיות עם איזשהו מובן.
לא כל דבר יכול להתאים עם כל דבר, ובניגוד לכל שטח אחר בחיי,
את האוכל, אני יכולה לדמיין עד לצלחת בה הוא יוגש.
וכן, זו עבודה קשה, מלכלכת, לעיתים גם מאוד מתסכלת ובואו נודה לא זולה.
זו גם עבודה שאני לא בהכרח תמיד נהנית לעשות,
אבל יש מעט דברים מתגמלים כמו לראות אנשים שאוכלים בהנאה אוכל שהכנת.
אולי זה קשור להזנה, לקשר הכי מידי או כמעט הכי בסיסי לחיים,
אולי זה סתם הכיף שביצירה
אולי כי יש מעט דברים שאני יכולה ונהנית להצליח בהם באופן כל כך מוחשי.
יום אחרי, הגוף שלי מזכיר לי שהוא לא ממש מחבב ימי טירונות.
אני מתעוררת בבוקר ומחשבת הערות הראשונה שלי היא –
"אני לא חושבת שיש בגוף שלי פינה שלא כואבת".
למרות זאת, ובספונטניות לחלוטין לא אופיינית, אני מחליטה לצאת לפנות בוקר (9:00),
לארוחת בוקר עם חברה.
תל אביב של שבת בבוקר אינה דומה לשום יום אחר בשבוע.
העיר שקטה, ריקה, נטולת ריח.
מעט האנשים שנמצאים בחוצותיה, נראים הלומים,
או שאולי בעצם זו את.
ב 11:00 אני כבר חזרה במיטה ומתחת לפוך עם ספר.
בגלל עודף הבישולים של אתמול, אני לא צריכה לבשל ולרגע –
יכולה לדמיין ששבוע חדש אינו עומד בפתח,
שהשעות אינן מתקצרות והולכות,
שאין משקעים, אין לחצים, והבטן אינה מתהפכת.
שעות הפוך עוברות מהר.
אחריהן באות שעות של סידור ארונות ומטלות אחרות
והנה, כבר ערב ובחוץ חושך ורחשים של רחוב.
אני מחליטה שמספיק עשיתי להיום ואפשר להתמקד בבהייה בטלויזיה.
המחר נראה קרוב מתמיד
וללא שום מחויבות או אמירה כזו או אחרת,
אני נזכרת בפיוט שסבא שלי היה שר במוצאי השבת:
"המבדיל בין קודש לחול, חטאותינו הוא ימחל, זרעינו וכספינו ירבה כחול, וככוכבים בלילה..."
שבוע טוב.
א. עוד יש מפרש לבן באופק?
עוף באורז אדום עם בדה בלמונה (רוטב ביצים ולימון)
אחת המנות מהארוחה לעיל, היא אחת המנות המנחמות ביותר אצלנו ובאופן מוזר היא המנה שהיתה מככבת תמיד בארוחה המפסקת של יום כיפור ומכיוון שאף פעם לא הצלחתי לבטא את שמה המדוייק היא היתה ונשארה תמיד המנה של ה"עוף באורז אדום" והיא מגיעה היישר מהצד של אמי, כלומר הצד החלאבי/סורי של המשפחה.
המתכון כאן אינו מתכון משפחתי דוקא אלא ערוב של כמה מתכונים יחד. רוטב הביצים הלימוני (כמה שיותר חמוץ יותר טוב), הולך מצויין על האורז האדום והעוף, ולא כדאי לוותר עליו.
אה, והחלק האהוב עלי ביותר בכל המנה? זה השאריות המעט שרופות של האורז בתחתית הסיר...
מצרכים:
5-6 כרעיים של עוף מחולקים
2 קופסאות קטנות של רסק עגבניות
כף פפריקה (מתוקה או חריפה או אפילו מעושנת, לפי הטעם)
2 בצלים לא גדולים חתוכים לקוביות
מעט שמן
2 כוסות אורז פרסי או בסמתי
פלפל שחור
מלח
מים
הכנה:
1. לטגן את הבצל במעט שמן ולהוסיף את העוף לטיגון קל
2. להוסיף את רסק העגבניות והפפריקה ומים שיכסו את העוף
3. לבשל על אש בינונית/נמוכה כשעה לפחות, עד שהעוף מוכן
4. לשטוף את האורז היטב
5. לאחר שהעוף מוכן יש להוציא אותו לצלחת
6. יש להוסיף את האורז לסיר עם הציר והרסק. יש לשים לב למצב הנוזלים (לא יותר מדי שלא יטביעו את האורז ולא פחות מדי..).ליתר ביטחון אפשר להוציא את הנוזלים מהסיר ולהחזירם במתינות. אם חסר יש להוסיף מים.
7. להוסיף מלח ופלפל.
8. לבשל עד שהאורז מוכן
הגשה:
להוציא את האורז לצלחת הגשה. להניח את העוף מעליו.
רוטב – בדה איב למונה (ביצים עם לימון- חלאב, סוריה)
(המתכון מתורגם מספר בישול של הקהילה היהודית במנילה, פיליפינים בשנות ה-60-70 שחלק משמעותי ממשפחתי התגורר שם בשנים הללו).
מצרכים:
2 כוסות של ציר עוף (לעצלנים ולממהרים גם אבקת מרק עושה את העבודה)
2 ביצים
1/2-1 כפית מלח לפי הטעם
1 כפית גדושה של קמח
מיץ משני לימונים
הכנה:
1. לצרף ביצים, מיץ לימון, מלח וציר העוף ולערבב היטב.
2. לערבב את הקמח במעט מים כדי לקבל מרקם חלק
3. להוסיף לרוטב, לערבב היטב.
4. להביא לרתיחה תוך כדי ערבוב
5. להנמיך את האש ולתת לרוטב להתבשל כ 15 -20 דק' או עד שמתחיל להתעבות. להמשיך ולערבב כל הזמן.
6. להוריד מהאש, לקרר ואז להכניס למקרר.
7. להגיש קר על אורז, בשר, עוף, דגים או ירקות