אז היה לה/לאה גולדברג
אז היה לה עדיין ריח של ים,
של צדפים, וקליפות תפוזים ושרב טרם - קיץ,
והקסם הזה של בלתי מסוים
ונודע כחלום שחלמו פעמיים.
אור וים הקיפוה. מאה חישוקים
החזיקו בה טעם ערגה מלוחה -
חולותי הצמאים, נעורי החושקים,
כל כתרי יגוני הבזים למלוכה -
והעיר אי לבן על גלים ירוקים.