אמנון צלוי על פיתה צרובה ורוטב כוסברה לימוני או - קפריסין בהפקה כפולה..

הענין עם רגעים הוא שהם משתנים. בין רגע, משתנים. רגע אחד את יושבת מדולדלת, עייפה ומותשת מחודשים של עומס שאינו נגמר ובשני- שלפעמים הוא ממש אפילו חופף לרגע שלפניו, את מוצאת את עצמך מתכננת סוף שבוע ארוך בקפריסין. כן, זה קורה.

וזה קרה השבוע. והענין עם קפריסין (טרם בקרתי בה), הוא שלמרות הקרבה (פחות משעה טיסה), "ההפקה" היא אותה הפקה כאילו נסעת לחודש לארצות הכפור. צריך להזמין טיסה, מלון, אוטו, ביטוח כזה או ביטוח אחר, לתאם, לשלם, לבחור להחליט. קצת מוריד מספונטאניות ההחלטה אמנם, אבל לא מהתרגשות הציפיה.

אבל זהו, כמעט ונגמר. הנסיעה סגורה ובינתיים אתמול, היתה הפקה מקומית מסוג אחר. לכבוד יום הנישואין של שניים מהאהובים עלי ביותר, לכבוד משפחתי היקרה וגם קצת לכבוד קפריסין, תוכננה והופקה ארוחה. וכמנהג ארוחות היא תוכננה בקפידה.

יש משהו בתכנון של ארוחה. את חושבת על טעמים, את חושבת על צבעים, על חידושים, על מה האחד אוהב ומה האחר לא יאכל, ובעיקר – לפחות אצלי, את חושבת על קלות. שלא יהיה מורכב מדי, שאפשר יהיה להגיע לקרשנדו של סוף ההכנות – כלומר לרגע ההגשה בקלות יחסית ובלי דקויות מסובכות מדי של רגע אחרון. אז יומיים קודם כבר רשמתי, שרטטתי וקניתי את רוב הדברים. התפריט התגבש תוך כדי תנועה:

עלי גפן, מטבל יוגורט, סלט יווני במחשבה על קפריסין וים. פסטה זוקיני בחמאה לכבוד האחיין, מאפה של קמח חומוס וירקות לכבוד האחיינית האחת, אספרגוס ברוטב בלסמי לאחרת, ודג אמנון צלוי בתנור על פתה צרובה עם רוטב כוסברה לימוני מעל לבעלי השמחה. וקינוח - לחדות כולם.

מכל הדברים בחרתי לשתף דווקא בדג. דג הוא מרכיב חוזר על עצמו בארוחות שישי עוד מילדות ובאופן קצת מצחיק הוא היה המנה המועדפת אתמול, למרות שאם מישהו היה שואל אותי לפני כן הייתי אומרת שבטוח תהיה זו הפסטה.

הבעיה עם דג, שהוא יכול להיות נפלא או בלתי נסבל באבחה של שניות ספורות וכשעובדים עם תנור מיושן וכיריים בהם רק להבה אחת פועלת, דקויות ורגישויות אינן נושא פשוט.

ובכל זאת, החלטתי ללכת על דג, ומכיוון שהמחשבה המקורית היתה על קפריסין וים, החלטתי לחפש מתכונים לסופלאקי דגים. ומפה לשם התגבשתי על נתחי דג צלוי בתנור על פיתה צרובה (חשבתי שאני מאוד מקורית בנושא הפיתה. רק אחר כך ראיתי שעשו זאת קודם לפני, אך כמאמר השיר: "זה לא משנה"..) עם רוטב כוסברה לימוני מעל.

אז להלן המתכון אולי הוא לא מקורי אבל הווריאציה הזו לגמרי שלי:

דג אמנון צלוי בתנור על פיתה צרובה ורוטב כוסברה לימוני

מרכיבים:

פילה אמנון כמספר הסועדים (אני יודעת שאסור לומר זאת אבל מאילוצים שונים, השתמשתי אתמול באמנון קפוא. זה שמגיע כל נתח בשקית נפרדת. ובחיי שיצא עסיסי ונפלא).

לימון

תימין

שום

יין לבן

מלח

בהר

שמן זית

כוסברה

יוגורט יווני

ליים

צנוברים קלויים

הכנת הדג:

1. להפשיר את הדג (במידה וקפוא)

2. להשרות אותו במשך מספר שעות עם מיץ לימון, קצת מלח גס, שום ויין לבן (מוציא את הריח ומרכך עוד יותר את הדג).

3. להכין תערובת של שמן זית, תימין, שום ומלח. למרוח את חתיכות הדג היטב ולעסות את הרוטב פנימה.

4. לאפות את הדג בתנור שחומם מראש לכ 200 מעלות כ 15 דק' (להיזהר לא לייבש את הדג).

הכנת הפיתות

1. לפרוס את הפיתות לחצאים אופקיים (כלומר לשני עיגולים)

2. לזרזף קצת שמן זית ובהר ואולי קצת מלח

3. לקלות בתנור חם עד שהפיתות מקבלות צבע נעים

הכנת רוטב הכוסברה

1. צרור של כוסברה שטוף היטב

2. שליש כוס ליים

3. חצי כוס יוגורט יווני

4. שמן זית

5. לערבב הכל במעבד מזון

6. להוסיף קצת מלח

הגשה

על כל עיגול של פיתה לשים מעט מהרוטב, לסדר את הדג בנתחים או בחתיכה אחת לפי הטעם, להזליף מעל עוד מעט מהרוטב. לקשט עם צנוברים קלויים.

קצת טיפים לפני סיום:

1. הפיתות הקלויות זכורות לי עוד מילדותי. אפשר לעשות אותן גם בחתיכות קטנות יותר, הן נפלאות למטבלים (כשאורחים מגיעים ואין בבית כלום חוץ מפיתות בפריזר ויוגורט במקרר).

2. בין היתר הכנתי גם מטבל יוגורט עם גבינת פטה שהיה אתמול להיט בארוחה. והפטנט ששדרג את היוגורט והפך אותו לכל כך מבוקש? קצת שמן זית שהוספתי פנימה.

3. להיט נוסף אתמול היה אספרגוס. כשהוא טוב, הוא טוב. לא צריך הרבה עבורו. במקרה הזה קצת רוטב בלסמי וזהו.

וכמו שאחיינית אחת אמרה: "היה אש"..