שמש קפריסאית – או סוף שבוע עם דונה מארי וג'ורג'י..

הענין עם שגרה שהיא כמו סופה עזה של חול. מכסה במהירות כל שבר בה, עד שלא ניתן לזהות שרק לפני שבוע; חזרת בשעה זו מחוף הים, התקלחת ולבשת שמלה קלילה ישבת לך בנחת בעולם אחר, בחצר של אבן וצמחים ופרחים, בשקט שלא נמצא במקומותינו ושלווה שכבר מזמן לא אחזת, עם כוס יין ורדרד וצונן וניהלת שיחה של כלום בהמתנה לארוחת הערב.

אבל למרות השגרה והרגלה המגונה להשכיח ממך ארועים במגוון של מכות (למשל מכונית תמימה שעומדת בחניה ולא יודעת כי תיכף תקבל מכה שתותיר אותה פצועה וחבולה- למשל), אני מנהלת קרב אישי ופרטי לגמרי כדי לפזר חלק מהחול הנסחף ולמרות שסוף השבוע שעבר נדמה כמו לפני נצח, אני אשב ואמנה כאן את פרטיו.

ההחלטה לנסוע בכלל ולקפריסין בפרט היתה ספונטנית ככל שנסיעות יכולות להיות ספונטאניות. היא התקבלה ובוצעה לדעתי פחות משבועיים קודם, בעקבות כמה חודשים אינטנסיביים במיוחד וכמיהה גדולה לקצת שקט ואם אפשר אז גם שלווה.

וקפריסין, גם אם אינה המקום המלהיב בעולם, את זה סיפקה גם סיפקה.

המפתח היה שקבלנו המלצה. לצימר, בכפר קטן בהרים, פחות או יותר בין לרנקה ולימסול. בהמלצה הזו היו כמה דברים משמחים כבר מההתחלה. קודם כל זה לא היה מלון גדול, לחוף של ים עם המוני "ההכל כלול". שנית, המלצה חמה היא תמיד דבר טוב ושלישית הכפר הוא כפר קטן ושלו (כל כך קטן שבהוראות הדרך לשם כתבה לי המארחת דונה – מארי: כשאתן מגיעות לכפר ורואות את הבית הראשון תעצרו. הכפר שלנו קטן, פצפון, אם תעברו את הבית תעברו את הכפר".) ורביעית היו המארחים או בעלי הצימר, ג'ורג' ודונה מארי, שמראש שמענו עליהם חוויות קולינאריות שלוו בתמונות תואמות (או טועמות).

ואכן, הם לא אכזבו. אם תשאלו אותי היום (ואכן שואלים אותי) מה היה בנסיעה? זה היה בעיקר הם; דונה מארי וג'ורג' (או כמו שהיא קוראת לו: "ג'ורג'י"). כי קפריסין כאמור, אינה מהמקומות המסעירים ביותר אבל היא מספקת בתמורה הרבה מאוד אפשרויות לשקט, לשלווה, למיעוט אנשים, להכנסת אורחים ולקלילות.

עוד לפני שהגענו ואיך שסגרנו את ההזמנה של החדרים (דרך booking), דונה מארי יצרה אתי קשר, להבין מי אנחנו, מתי אנחנו מגיעות ולהציע לנו אפשרות לארוחת ערב. מכיוון שהטיסה שלנו יצאה ב 18:00 מישראל ומכיוון שידענו שהכפר הוא קטן ואין בו אפילו בית קפה (שמו של הכפר הוא VAVLA), קבלנו את הצעתה בשמחה. ההענות הזו המשיכה בהתכתבות נרגשת משהו של התענינות אמיתית במה אנחנו יכולות לאכול, האם יש לנו מגבלות כלשהן ומהן האפשרויות.

כל כך נעימה היתה התקשורת עד שהרגשנו שאנחנו באות אל מקום מוכר וידוע. לבקשתה של דונה מארי, התקשרנו אליה כשהגענו לכפר והיא ירדה כדי לקבל את פנינו (חיבוקים כמובן) וללוות אותנו (וגם לעזור עם המזוודות) במעלה מדרגות האבן המתפתלות אל ביתם.

הגענו כמעט באור אחרון, ומיד לאחר שהכנסנו את המזוודות לחדרים ג'ורג' קיבל הוראה לעלות אתנו לגג כדי לראות את הנוף באור הנעלם ולא פחות מזה את אשכולות הגפן הכבדים הממתינים להבשלתם.

היינו שם ארבעה לילות ובעצם גם ארבעה ימים. הימים היו ארוכים ונינוחים. אני כמעט ולא זוכרת מה עשינו בהם. טיילנו בכפרים קטנים, בהרים, ירדנו גם לחוף הים או לפחות ישבנו מעליו ובעיקר נחנו (ואכלנו).

האוכל אצל דונה מארי לא אכזב. אכלנו שם בכל בוקר ארוחה גדולה ועשירה (7 יורו), ובשלושה מתוך ארבעת הערבים שהיינו שם (25 יורו לארוחה של 3-4 מנות והרבה מאוד יין). דונה מארי מגדלת ומכינה כמעט כל דבר בעצמה. יש לה בוסתן גדול עם עצי פרי, פרחים וירקות. את הארוחה הראשונה פתחנו בפרחי זוקיני מטוגנים עם נגיעות של חלומי (שגם אותה היא מכינה), והמשכנו במגוון מאכלים שהוכנו בטאבון הממוקם בחצר הפנימית שהיא ליבו של הבית.

כל ארוחה היתה הפתעה אחרת, למן הזיתים המתובלים ועד לריבה או לדבש תוצרת הבית או אפילו למאכלים קפריסאים כמו קדרה של טלה ואורז. אבל בעיקר, היתה זו החברה המשעשעת של שניהם. הוא גבר קפריסאי משופם בשנות השמונים שלו מדבר אנגלית במבטא כבד והיא אמריקאית, חיננית ונמרצת עם צמה ארוכה והמון, המון סיפורים על תקופות חיים שלמות של נדודים בין יבשות, מלחמות ואהבות.

כשנקרא לספר את סיפור היכרותם אמר ג'ורג': "הייתי בן 36, לא חשבתי על נישואין, לא דמיינתי שאתחתן, זה בכלל לא היה בראש שלי. אבל היא עבדה במסעדה שפתחתי והיתה צעירה ויפה וכשראיתי אותה מייד ידעתי שהיא תהיה אשתי. 48 שנים אחר כך, הזוגיות בינהם כל כך מוחשית שאפשר כמעט לאחוז בה.

וכששואלים את דונה מארי, האם לא חסרה לה חברה בכפר כל כך מבודד היא עונה: "אנחנו מסתדרים טוב אחד עם השני, מה עוד אני צריכה?".

אז היה סוף שבוע והיתה לה חופשה נעימה. ומה עוד חשוב לספר?

- בכפר הערבים נעימים עד קרירים.

- החדרים בצימר אינם חדרי מלון מפנקים אבל מלאי אופי, נעימים ונקיים ויש כל מה שצריך.

- הנהיגה גם אם בצד השני, באמת אינה בעיה. מתרגלים מהר (עצה קטנה לא לשכוח כשנכנסים לכיכר להסתכל לצד השני אם מגיעה תנועה כי באופן אינסטינקטיבי מבטנו מפונה הפוך).

- הוויז עובד מצויין למעט בכפרים שם הוא הולך לאיבוד ובדרך כלל מוציא מתוך הכפר החוצה לשוליו.

- בכל חוף שבקרנו המים היו קפואים..

- הקפריסאים חביבים, מזהים ישראלים עוד לפני שפוצים פה אבל קפריסין אינה מאוד מכוונת תיירים.

- הטיסה 40 דקות בלבד וזה פשוט נפלא למרות שבכל מקרה אין מנוס מ"לשרוף" יום שלם בנסיעה..

- הבית בו שהינו נקרא – OUR HOUSE" IN VAVLA" או פשוט כנסו לקישור: https://our-house-vavla-cyprus-your-place-to-stay.business.site/

- ותמסרו דרישת שלום חמה.

וכדי לפתוח כבר את התיאבון, אחד המאכלים המעולים והפשוטים שאכלנו אצל דונה מארי היה תבשיל של גרגירי חומוס שבושל שעות בטאבון. אז אמנם טאבון אין אבל תנור יש אז הנה לכם.

גרגירי חומוס בבישול איטי

מצרכים: (בכוונה איני מוסיפה כמויות כי זו שאלה של טעם אבל לצורך הענין על שלוש כוסות חומוס, השתמשתי בכארבעה שיני שום, גזר אחד ושתי עגבניות)

גרגירי חומוס שכבר הושרו ובושלו (אפשר להשתמש בסנפרוסט)

גזר חתוך לקוביות קטנות

עגבניות חתוכות

חצי כוס יין

לימון

שום

מלח ופלפל

הכנה:

- לאדות את השום בשמן זית

- להוסיף את הגזר לטגן מעט

- להוסיף את העגבניות לטגן מעט

- להוסיף את החומוס

- להוסיף מיץ מלימון אחד, חצי כוס יין לבן ומלח ופלפל

- לבשל כעשרים דקות על אש קטנה

- להכניס לתנור על חום נמוך (100 מעלות) לשעתיים שלוש.

- לבדוק מדי פעם שיש מספיק נוזלים.

א. למרות תכונותיה של השגרה לא נפסיק לנפוש..