הדברים המובנים מאליהם (או) ריבת קישואים (קרע) לראש השנה

ערב ראש השנה תשע"ט מוצא אותי איכשהו נדחפת, וכמו תמיד לבסוף נכנעת לגמרי לאווירת החג שסביבי. בחוץ הרחוב הומה אנשים המתרוצצים בתזזית, סלים מתפקעים, חנויות פרחים מוציאות שולחנות צבעוניים אל המדרכה ומתנות עטופות בסרטים צבעוניים מתנפנפים מתוך שקיות.

כל אחד נראה לי חדור וממוקד במרוצו אחרי הפריט הבא ברשימה שהוא מחזיק בידו (או בטלפון שלו) ואני שלא רוצה או מוכנה להיות שונה מוצאת את עצמי בבוקרו של ערב החג בשעה יחסית מוקדמת, מדלגת (על ברכי הדואבת) בין סופר אחד לאחר, בין הירקן למעדניה, כאילו אני משפחה של חמישה או לפחות מארחת לחג.

בפעם השלישית שאני עולה הביתה כדי להניח את השקיות או להכניס מוצרים למקרר, אני חושבת על מסורות וטקסים ישנים ועל המשפחתיות האישית שלי שהיתה כה חמה מובנת מאליה וכן, גם לוחצת לאורך שנים כל כך רבות; משפחתיות שהתאמצתי לנהל נגדה מלחמות קטנות ועקשניות רגע לפני שהייתי מרכינה אליה את ראשי בהכנעה. משפחתיות שהיום חסרה לי בהעדרה.

אז אולי זה בגלל הגעגוע, אולי זה בגלל העיסוק במסורת או הסלט שהבטחתי להביא לערב החג ואולי זה בכלל בגלל אתו אחד שנדחף לפני אצל הירקן ומילא ארגזים שלמים בירקות ופירות ושפינה לי זמן להסתכל סביבי; אבל עיני המשוטטות ננעלו על קישואים גדולים ושונים מהירוקים הקטנים, שהזכירו לי מסורת נוספת של ראש השנה.

כמו כל משפחה ספרדית טובה, פעמיים בשנה כמו שעון היינו בסבב קרובים לברך ב"חג שמח" או "שנה טובה" או גם וגם. במקרה שלנו, מכיוון שבערב החג תמיד היינו עם המשפחה מצדו של אבי (עוד מסורת ספרדית שאותגרה מבחינתי באופן רציני כשנחשפתי לחברי שמשפחותיהם לא היו נתונות לאותם כבלים), אז למחרת היינו תמיד עוברים אצל אחיותיה של אמי וכתמיד היינו מתכבדים במשהו קטן (סמבוסק קטנים, מעמולים קטנים, בוטנים בקלייה ביתית) שהיו כמובן "מחרבים" כל סיכוי לארוחת צהרים הגיונית אחר כך ובכך פתחו פתח להרבה מריבות וחוסר שביעות רצון של כל הצדדים.

בראש השנה הכיבוד כלל כמובן גם משהו מתוק....

והמתוק של ראש השנה היה הריבה המסורתית שהוכנה ממה שהוגדר על ידי דודתי כ"דלעת ירוקה". בחרדת קודש הייתי מתבוננת בה מוציאה את הריבה, עם כוס של מים ומספר כפיות כמספר הטועמים וכל אחד היה בתורו (והיה רק תור אחד כי הריבה כמו פך השמן היתה צריכה להספיק לכל חגי תשרי) לוקח כפית ומוציא אותה גדושה בריבה ירקרקה, מתקתקה ומשכרת בריח מי ההדרים שלה (מי זאהר..) שכמוה לא ראיתי בשום מקום אחר.

הריבה היא בעצם חלק ממנהג ברכות ראש השנה הנהוגות אצלנו ופותחות את ארוחת החג (יסתלקו אויבנו יכרתו אויבנו, ייצלו אויבנו וכו' וכו' וכו'). הברכות הן אותן ברכות רק הפרשנות הקולינארית משתנה ממשפחה למשפחה. אז בעוד אצל סבתי הבוכרית הדלעת היתה מוגשת כתומה, בפרוסות ועם קצת קינמון, אצל דודתי החאלבית הפכה להיות ריבה ירקרקה.

וכמו בכל משפחה, גם אצלנו היה את מי שבשום מקרה לא היה מוכן לטעם מהכרישה (ייכרתו) למרות שהיתה מתורגמת לקציצות נהדרות, או מהסלק (יסתלקו) או מהדלעת (שיבוטל רוע הגזירה), והיתה גם את מי שכולם ידעו שאהבה במיוחד לוביה (שירבו זכויותינו) וטרחו להעביר אליה תמיד את הקערה כולה.

אני מחבבת את המסורת הזו של הברכות. היא תמיד מלווה בהרבה בדיחות וצחוק אבל לא לגמרי בטוחה שיכולה להסביר את האמביציה הזו שדחפה אותי פתאום להתענין אצל הירקן (גם הוא חלאבי), האם אכן אלו הם הקישואים/דלעת מהם מכינים את הריבה של ראש השנה.

בכל מקרה, אמביציה מובנת או לא, לאחר שקיבלתי אישור מהמומחה, הקישואים / דלעת נקנו ואז כמובן, התחיל המסע של לחפש את המתכון התואם.

שיטוט באינטרנט הביא אותי למתכון כלשהו אבל הוא לא נשמע לי מספיק קרוב לטעמים שהכרתי לכן הרחבתי את חיפושי למשפחתי הקרובה. הראשונה שנענתה לאתגר היתה דוקא בת דודה מחו"ל (היישר ממעוז היהודים הסורים – חלאבים בניו ג'רסי), ששלחה לי מתכון לאותה ריבה שנקראת "חילו".. ואתמול, בין הריצות והסידורים מצאתי את עצמי עומדת וקולפת ומגררת ומרתיחה.

אז זו היתה הפעם הראשונה, ולפעם ראשונה (ואולי גם אחרונה), זה נראה לא רע ולכן, מביאה את המתכון המועתק כלשונו (לצערי לא יכולה לתת קרדיט כי אין לי מושג מהיכן הועתק).

ריבת דלעת ירוקה לראש השנה

את הנושא של מה בין דלעת לקישוא אשאיר לבוטנאים מומחים ממני, רק אומר שהם בגדול מאותה משפחה ולכן גם הבלבול האם מדובר בדלעת אן סוג של קישוא.

חומרים:

• סירופ סוכר

• 1 ק"ג דלעת/קישוא

הכנת הסירופ

להכנת ריבה מקילו של ירק יש להכין סירופ מכוס של סוכר, חצי כוס מים, מעט לימון ומי זאהר (תמצית הדרים).

יש לבשל את הסירופ על אש קטנה כחצי שעה עד שמסמיך. לערבב לעיתים.

הכנת הריבה

1. את הקישואים / דלעת יש לקלף ולגרר בפומפייה גסה. יש לגרר עד שמגיעים לליבה עם הגרעינים.

2. את הירק המגורר יש לכסות במים ולבשל עד שמתרכך ואז להוריד מהאש ולסנן היטב.

3. יש להרתיח שוב את סירופ הסוכר ולהוסיף את התוכן לתוכו.

4. לערבב היטב כך שכל הירק מכוסה בסוכר.

5. לבשל עוד קצת כדי ששאריות הנוזלים יתאדו.

6. לקרר.

7. להגיש עם כפית...