עייפות סוף שבוע וחציל אחד..

יש ימים כאלה שהעייפות משתלטת. השבועות האחרונים הם כאלה. אולי זה שינויי מזג האויר אולי תקופת התקציבים ותוכניות העבודה (יש מקום שלא עוסקים בזה בדיוק בזמן הזה בשנה?) ואולי זו סתם השגרה.

בשל כל הסיבות שלעיל ובעיקר בשל עניני תקציב, ביום שישי האחרון, עבדנו. כבר ב 8:30 בבוקר התייצבתי במשרד ועד שהגעתי הביתה היו כבר צהרים מאוחרים והרבה משימות ביתיות שלא הספקתי לגמור. (שום דבר לא אומר יום שישי כמו כביסה, קניות וסידורים). עוד בדרך הביתה נתקפתי דכדוך קל והחלטתי שבשם העייפות ותוגת התקופה אני נשארת בערב בבית ולא הולכת לשום מקום.

תכניות זה דבר נחמד אבל לקראת הערב התחלתי לתהות איך בכל זאת אצהיל את רוחי קצת, ומה אני יכולה להכין שיעשה את יום השישי הזה קצת יותר חגיגי מכל יום אחר ומצד שני לא לעבוד קשה מדי או הרבה מדי על הכנות.

מכיוון שיום קודם קניתי כיכר לחם עם זרעי כוסברה שכבר חיכיתי לנסות, ובסופר באותו יום קניתי גבינת באפלו קשה (רק 4% שומן), המחשבה היתה כמובן – סנדביץ'. אבל, איך בכל זאת קצת לשדרג אותו?

התשובה קרצה אלי בסגלגלות חיוורת מסלסלת הפירות שעומדת קבע על השולחן. חציל, לא גדול אבל יפה שעומד לו שם כבר למעלה משבוע ושהירקן שלי טוען (ואכן כך) שזהו זן לגמרי ללא גרעינים.

את החציל החלטתי להכין כמו שגיסתי מכינה, עם ציפוי של פירורי לחם אבל אפוי בתנור. זה פשוט יותר מפשוט...

חצילים מצופים

חציל מצופה אפוי בתנור

מצרכים:

חציל

ביצה

פירורי לחם

הכנה:

1. לחמם תנור לחום בינוני גבוה.

2. לפרוס את החציל לפרוסות לא עבות ולא דקות.

3. לטרוף ביצה ולתבל אותה עם קצת אבקת שום, מלח, פלפל (אפשר גם בכל תבלין אחר שמתחשק: פפריקה, כמון, מה שבא).

4. להכין צלחת עם פירורי לחם.

5. לטבול את החציל בביצה ולאחריה בפירורי הלחם. לצפות היטב.

6. לשים נייר אפייה בתבנית ולשמן מעט.

7. להניח את פרוסות החציל בתבנית.

8. לאפות עד שטיפה מתקשה ומשחים ולהפוך לצד שני לעוד מספר דקות.

9. להוציא לפני שנשרף.

התוצאה? חצילים רכים מבפנים קראנצ'ים ומושלמים מבחוץ.

וזה כתוספת לסנדביץ'? נפלא.

היתה לי עוד משימה אתמול, זה מרק ערמונים ודלעת. טעמתי אחד כזה לא מזמן שהיה מעולה וכבר ימים שאני זוממת לנסות להכין אחד בעצמי. אך מכיוון שאני היא אני לא עשיתי הרבה שיעורי בית ולכן כל מה שקניתי היה דלעת, ערמונים ובטטה אחת. יצא מרק נחמד מאוד אבל כל קשר בינו לבין "ההוא" המושלם, רחוק ביותר ובעצם זה סיפור כבר ליום אחר...