אם כבר שנה אז שתהיה טובה
אז התחילה השנה ולמעשה כבר כמעט ארבעה ימים התיישנה.
אני לא באמת יודעת מה אני מצפה ממנה. לא בהכרח שתהיה
נהדרת, מפתיעה מסקרנת או ספונטנית, אחרי הכל היא רק שנה,
אוסף של ימים סתמיים, רגעים ארוכים מאוד וקצרים מאוד
עונות (קיץ, קיץ, קיץ), מראות, אסונות, שמחות, שעות.
אולי נסתפק בזה שהיא פשוט לא תנסה להרוג אותי?
אבל אם בכל זאת נלך על כל ה"טקס", הרי שבשלב זה, אני בפועל –
משאירה מאחורי את 2021 על כל הרע וגם הטוב שהיו בה:
את כאבי הלב, האכזבות והעצבונות, אבל גם את
השמחות, ההצלחות, ההתרגשויות והתובנות,
ומתחילה שנה נקייה וחדשה. שנה בלי "אזני חמור"
בתחתית המחברת ועם שלל דפים חלקים ונקיים
ושער יפה שאומר: "יופי אדלה"
(אולי בטיפה פחות זעף וציניות מאיך שאני אומרת את זה לעצמי).
אז בשנה ה"נקייה" וה"חדשה" שלי אני רוצה:
להצליח להדוף כל כדור מסובב שיזרק לעברי
להצליח לתפוס (וכן גם להבחין) בכל מסירה חוקית וטובה
להפסיק לפול שוב ושוב ושוב לאותן מלכודות מוכרות וישנות
ואם כבר לפול, אז להיות מסוגלת לקום בחזרה
ובעיקר, לא לאבד את הדרך או לפחות את המחשבה
(זו שאומרת לי שזה רעיון טוב לצאת לדרך חדשה).
אז בעיקרון, כן – בשנה הנוכחית אני רוצה
להיות שחקנית בייסבול (כנראה, המילים לא משקרות).
כן, התחילה שנה חדשה.
זה לא אומר הרבה, היא רק שנה
והיא כן מנסה להרוג אותי פשוט כי היא תחלוף,
כמו כל אחת לפניה וכל אחת שתבוא אחריה.
ועדין, מה אכפת לי לקוות –
ולמה בעצם שלא תהיה,
שנה נפלאה!
פסח שמח, מעוז צור וחד גדיא.
א. ארבעה ימים, 18 שעות וחמש עשרה דקות לשנה החדשה
Commenti